<h1>מעשה הגאונים סימן ס"א</h1>
<h2>דף יח.</h2>
וכן הוא הקיניין ו[ה]חתימה אחד מן העדים לוקח כנף בגדו ונותן ביד החתן דעד הוי במקום כלה שהוא [כמו] לוקח. ומוקמינן [ב"מ מ"ז ע"ב] הילכתא כמאן דאמר קונין בכליו של לוקח. ואתיא ליה [מ]שלף איש נעלו ונתן לרעיהו [רות ד']. וקונה לו על ידו, שהעד נותן בידו כל תנאי הכתובה. וצריכין עדים לראות בכתובה לידע התנאי, ואם אין (ת)[פ]נאי לכך שואלין לחתן סכום תנאי של כתובה, או שלשים ליט' או ק' ליטרין ומקנה להם, [והם] הולכין וחותמין בכתובה, ואם אין להם שהות לחתום בו ביום יכולים לחתום הם כל זמן שירצו, שלא אמרו חתימת בו ביום אלא בגט דתנן [גיטין י"ז ע"א] נכתב (ביום) [בלילה] ונחתם ביום כשר (ההא) [ד]חד יומא הוא. אלא לעיניין שטר כתובה יכולין לחתום כל זמן שירצו, אלא כדי שלא ירננו קרובי הכלה שאינן בקיאין בכך, חותמין ביום משום [משלי ד'] הסר ממך עקשות פה.
ועוד הורה אחרו הכתובה ונכתב' בלילי רביעי ונחתמה [בליל חמישי] כשירה אעפ"י שכתוב בה ברביעי וראיתי במסכת נידה [ס"ה ע"ב] שאני כתובה דנהגו בה טפי. וגם הורה רבינו שלמה לכתוב כן [ב]כתובה, הכל קיבל עליו, והוא תיקון יפה ואין צריך לכתוב סך הכל קיבל אלא הכל קיבל עליו כך וכך.
זו תשובה שהשיב ר' נתן לר' יהושע כששאלו, שנוהג' במקומינו בשביל כתובה שכותבין בששי ועומדין וחותמין במוצאי שבת ופעמים קונין גם קניין והכתובה נכתבה בששי בשבת והוכיחו בתוכחות מה צריך לבדוק לו על מנהג קהילות קדושות מימי קדושים אשר עברו בישישים ממגנצא וגם המיושבים ר' יהודה בר' משה ור' שלמה בר מצליח ור' דוד בר יקר ולא עירערו ולא מיחו מחמדים כולו ממתקים ושבח לשומר ישרא' לא פועלי' עוולה אעפ"י שכך מנהגם ויש להם ראיה וסמך ומי יודע על מה נהגו כך, להתחיל בשבת סעודת חתנים, שמא מתוך דוחק גדול שהיה שם ברובו של קהל, ולכך הרגילו להזמין חתן בשבת, ועכשי' ברכות והודיות למקים מעפר דל וכן יוסיף על ברכת עשרם מאה פעמים. ואין תימה אם אין נושאין ברביעי שהרי אפי' בזמן סנהדרין הקדושה שהיו דנין בין דם לדם אילו (אם) היה מקום שבתי דינין יושבין על מדין בכל יום ויום, היו בנות ישראל נישאות בכל יום שיהא מוכן לו לתקן צרכי סעוד' כדאמ' ר' שמואל בר' יצחק אמר רב [כתובות ג' ע"א] לא שנו [אלא] מתקנת עזרא ואילך שאין בתי דינין קבועין אלא בשני ובחמישי אבל אם יש בתי דינין קבועין עכשיו [כ]קודם תקנת עזרא אשה נשאת בכל יום וכל שכן בזמן שאין דנין (בימי) [בדמי] בתולים כי מי בקי להבחין חכמתו (אמת) כרבן גמליאל הזקן וכרבינו הקדוש (וכמדיחי) [וכמריחי] דמים וכמעיינו בדמים ביין כי יתאדם וכמפזרי חרדל על דם, ועל כן יכולין להינשא כל עת שירצה ואפי' לגזירת בן עוף [שם ה' ע"א] ליכא למיחש שבח לשומר עמו איכשור דרא, דהא אפילו סעודות שעושין כמה בשבתות של חתנים בין הנישאים ברביעי ובין באחד בשבת בין כך ובין כך עמך כולם צדיקים. ולית הלכתא בלא יבעול בערב שבת, דקים לן מכמה דוכתי [שם ז' ע"א] מותר לבעול לכתחילה בשבת, וכתובה אעפ"י שכותבין בערב שבת וחותמין במוצאי שבת ולעת ערב מברכין ברכת אירוסין ולמוצאי שבת מברכין ברכת נישואין ואז מקבלת שטר כתובה, לא הוי כשטר מוקדם דפסול, דאילו בשטר מוקדמין כתיב בכך וכך למלך פלוני בחדש ניסן לוה פלוני, ומיקיימי שטר או' שלא היה בניסן אלא בחדש אחר, והוי הפסד לקוחות להכי פסול, אבל כאן אם הקדים כתובה וכתבה יום אחד קודם כניסת חופה, מה פסול שטר איכא דהוא שעביד כל נכסיו בזמן ששטר מוכיח ואמ' לכשתנשאי לו ועל מנת שתנשאי לו, ואם הקדים ושעביד עצמו ואת נכסיו יום אחד קודם מעשה ברצונו ובחפצו ובקיניין גמור מה איכפת לכלום אדם, מה לקוחות ושילום כאן ואפי' אין לומר נראה כזיוף דהא אמרי רבנן [גיטין י"ח ע"א] בנכתבת ביום כגון ברביעי בשבת או בה' [ו]נחתמת בלילה שלאחריו אפי' בסוף לילה כשר, הרי כאן ממש כמו כחש ומזויף, [ש]הכתיבה ביום אחד וחתימה ביום אחר והואיל ועסוקין באותו עיניין ונכתב ונחתם עד נישואין כשר, ולפניו נמי נימא אם הקדים יום אחד וכתב וכל שכן שקיבל קיניין וכתב ועסוקין באותו עיניין תדיר עד מוצאי שבת על מה לא מיכשר, והכל יודעין מה שהקדים מפני שאי אפשר לו לכתוב בשבת. והיה לי לתמוה אף על שחותמין לפני רבותינו בכאן בעת חתימת כתובה נערים עדים שלא ראו קיניין ולא יודעין מה קיניין כתובה, ואעפ"י [כן] אין חוששין ואין מדקדקין, כי אמרו לנו רבותינו הכל עדים הם הואיל ורואין העיניין על מה הוא לפיכך אין צריך לדקדק כל כך, וברוך המקום לא עמד כלום נוכל לפסול כתובת אשתו, וכן לשם לא יעמד כלום לפסול בלא פסול כתובת אשתו וכתובת אמו וכתובת זקינותיו (ואם) [ואין] לחוש כלל, ואם יחוש אין כאן פסול, ורבי' אשר אתנו אם יש כלום לשם שרוצה לעשות שמחתו או שמחת בנו ובתו מרביעי מי יאמר לו מה תעשה עשה ועשה אומ' לו, אומנם זה היה כבוד יוצרינו ברוך הוא אם יש כלום תרבות שאינה כהוגן על זה תעמדו ותעירו בכתב ובפה, ותחזקו ותהיו לאנשים לגדור פרצות ולא תביישו ואל תיראו מחרפות ומגידופות אנוש, כי בכך נחת רוח לבוראינו ושלום יעשה לי שלום יעשה לי ומ' כתי' בתריה [ישעיה כ"ז] ישרש יעקב לנצח.
<h2>דף לט:</h2>
וכן הוא הקיניין ו[ה]חתימה אחד מן העדים לוקח כנף בגדו ונותן ביד החתן דעד הוי במקום כלה שהוא [כמו] לוקח. ומוקמינן [ב"מ מ"ז ע"ב] הילכתא כמאן דאמר קונין בכליו של לוקח. ואתיא ליה [מ]שלף איש נעלו ונתן לרעיהו [רות ד']. וקונה לו על ידו, שהעד נותן בידו כל תנאי הכתובה. וצריכין עדים לראות בכתובה לידע התנאי, ואם אין (ת)[פ]נאי לכך שואלין לחתן סכום תנאי של כתובה, או שלשים ליט' או ק' ליטרין ומקנה להם, [והם] הולכין וחותמין בכתובה, ואם אין להם שהות לחתום בו ביום יכולים לחתום הם כל זמן שירצו, שלא אמרו חתימת בו ביום אלא בגט דתנן [גיטין י"ז ע"א] נכתב (ביום) [בלילה] ונחתם ביום כשר (ההא) [ד]חד יומא הוא. אלא לעיניין שטר כתובה יכולין לחתום כל זמן שירצו, אלא כדי שלא ירננו קרובי הכלה שאינן בקיאין בכך, חותמין ביום משום [משלי ד'] הסר ממך עקשות פה.
<h2>דף נט:</h2>
מעשה היה במגנצא בשנת נ"ג לפרט שהיו שם שני כהנים חתנים בשבת אחת בפרשת כי תצא, ונתעסקו חכמים גדולים בדבר, זה או' יתפלל אחד מן החתנים וסיעתו בבית אחד, וזה או' יקדים האחד להתפלל עד גמר העיניין ויצא מבית הכנסת, ואחר כך יכנס האחר ויעש כמשפטו, וזה או' יעמוד האחד עם שושביניו מבחוץ בשעה שיקרא חבירו ולוי שלו ואחר כך יקרא אחד מאילו ואחד מאילו עד שיסיימו כול(ו)[ן]. ואחי ר' נתן היה או' כאן, לקרות כהן אחר כהן שאין כאן בית מיחוש שהרי ידועים בהן, ונתעצמו הרבה בדבר עד שמצא(ו) סמך ר' יצחק בספריו של ר' אליעזר הגדול זצ"ל בתשובת גאונים וסוף סוף סוף תיקן ר' יהודה שליח ציבור ואמ' רשות (לחתנים) [לחתן אחד] וקרא הוא ושושבינין עד חצי הסדר והפסיק, ואמ' קדיש עד דאמירן וחזר ואמר רשות לחתן שני וק(ו)רא מכי תדור נדר, והשלים הסדר עם שושביניו ואמר קדיש והפטירו שוש אשיש, וקילסוהו כל החכמים והודו לו שאף (ה)איבה לא היתה שם שחתן הצעי' הקדים וקרא [ל]הגדול הימנו [ו]הוא התחיל מחצי הסדר, ושוב מצאנו בספרים של ארץ ישראל שמפסיק סדר כי תצא לשנים, וכי תדור נדר מתחיל לסדר השני, ואני הייתי שושבין לראשון.
